בבתי המשפט נקבעו במהלך השנים לא מעט כללים שנועדו לבסס את המושג "ידועה בציבור" בהתייחס לחיים משותפים של גבר ואשה שלא נישאו. בתביעה שהתבררה בבית הדין לעבודה בחיפה נוספו בפסק הדין נימוקים מעניינים כמו: העדר מברשת שיניים, כלי גילוח ובגדים, דבר שמעיד כי לא הגבר לא התגורר בדירת האשה.
תחילתו של הסיפור בפטירתה לפני כ-4 שנים של עובדת במוסד ציבורי גדול. האשה השאירה צוואה שבו הורישה את כל רכושה לשתי בנותיה. גבר, שלדבריו היה בקשר עם האשה במשך כ-9 שנים, הגיש התנגדות לקיום הצוואה בבית המשפט לענייני משפחה אבל תביעתו נדחתה.
במקביל פנה הגבר לבית הדין לעבודה ותבע את המוסד שבו עבדה האשה ואת בנותיה בדרישה לשלם לו קצבת שאירים כ"ידוע בציבור" של האשה. לטענתו, הוא היה בקשר צמוד עם האשה כל השנים, למרות ששניהם המשיכו לגור כל אחד בביתו ולנהל לעצמו חשבון בנק נפרד.
באמצעות עו"ד טל איטקין , מומחית בדיני ירושה טענו שתי הבנות כי הגבר לא היה לן אצל אמם והביאו לעזרתם את עוזרת הבית שהעידה כי במשך כ-7 שנים שבהן הועסקה בדירת האם, לא ראתה בבוקר את הגבר בדירה. כמו כן טענו כי הקשר עם הגבר היה "חברתי" בלבד לצורך "בילויים משותפים" . בשנתיים האחרונות לחייה חלתה האם במחלה קשה אושפזה לעתים קרובות ודווקא אז טענו הבנות הגבר נסע לבדו לטייל בחו"ל או לחופשה במלונות בישראל.
השופטת איריס רש, קיבלה את טענותיה של עו"ד טל איטקין לגבי מהות הקשר בין התובע לאם. "שוכנענו שלא מתקיימים בתובע היסודות הנדרשים לצורך הכרה בהיותו ידוע בציבור של המנוחה". כמו כן ציינה השופטת ש"התובע נסע לאילת בגפו כחודש לפני פטירת המנוחה, בעת שמצבה הרפואי לא אפשר לה להצטרף אליו, באופן המלמד על סוג המחויבות הרגשית שחש התובע כלפי המנוחה".
מאחר ובית הדין קבע כי הגבר אינו במעמד של "ידוע בציבור" הוא גם אינו זכאי לקצבת שאירים מהמוסד שבו עבדה האשה.
